הפרעות בתפקוד המיני במרפאה הראשונית (JC 401 – חינם)

מתוך גיליון 401 של הג'ורנאל קלאב: סקירה זו מציגה שתי עבודות אשר נערכו באנגליה ופורסמו בגיליון אוגוסט של ה-BMJ ועניינן ההתנהגות המינית, הפרעות בתפקוד המיני והפניה לרופא הראשוני לשם כך. הראשון היה מחקר חתך שהקיף מעל 10,000 נבדקים ואילו השני בדק כ-1000 פונים למרפאה ראשונית בצפון לונדון.


 


הצורך בהערכת ההפרעות בתפקוד המיני באוכלוסיה נובע מחוסר הבהירות לגבי הגדרת תפקוד מיני לקוי בעיקר עם הפיכת הטיפול התרופתי לבעיות אלו לכה נפוץ, עיין ערך ויאגרה…


 


המחקר הראשון המתואר להלן בדק את דפוסי ההתנהגות המינית, הארעות ההפרעות בתפקוד כפי שמוגדרות על-ידי 10ICD. נבדק גם הקשר בין הפרעות בתפקוד המיני ובין הפרעות פסיכולוגיות, וכן גם נבדקו המנבאים לקיומה של הפרעה מינית כפי שמוגדר על-ידי ה-10ICD.


 


המחקר נערך ב-13 מרפאות בצפון לונדון בשכונות ברמות סוציו-אקונומיות שונות. השתתפו במחקר כ-1500 אנשים בגיל 18 עד 75 שנים. שלושת רבעים מהמשתתפים היו לבנים, 11% מהנשים ו-14% מהגברים היו דו מיניים או הומוסקסואלים.


 


כ-2/3 מהמשתתפים דיווחו על קיום יחסי מין בחודש הקודם למילוי השאלון. גברים, בהשוואה לנשים, דווחו על אוננות בתדירות גבוהה יותר והביעו שביעות רצון גבוהה יותר מחיי המין שלהם.


 


מבין אלו שלא קיימו יחסי מין בחודש אשר קדם למילוי השאלון כ-2/3 מהגברים ושליש מהנשים עסקו באוננות וכ-10% מהגברים ו-5% מהנשים אף נטלו חלק במין אורלי.


הקבוצה אשר לא קיימה יחסי מין בחודש הקדם למילוי השאלון נטו לתאר את חיי המין שלהם כמספקים פחות.


 


רק חמישית מהגברים אך שתי חמישיות מהנשים אובחנו כלוקים בהפרעה מינית עפ"י הגדרת ה-ICD-10.


 


בגברים האבחנות הנפוצות ביותר היו הפרעות בזיקפה ואובדן החשק המיני, בעוד שבקרב הנשים, אובדן החשק המיני ולאחריו חוסר היכולת להגיע לאורגזמה היו האבחנות הנפוצות.


בגברים בהם אובחנה הפרעה בתפקוד המיני היו יותר הפרעות פסיכולוגיות נלוות בהשוואה לנשים עם הפרעות בתפקוד המיני.


 


ההפרעות המיניות הגורמות מתח נפשי ביותר היו הפרעות בזקפה וכאבים בקיום יחסי מין בקרב הגברים ודחייה מיחסי מין וחוסר או ירידה בגירוי המיני בנשים.


 


גורמי הסיכון לקיום הפרעה בתפקוד המיני בנשים היו אבטלה מעבודה וגיל מתקדם. הנשים הסובלות מהפרעה זאת היו במצב גופני ונפשי רעוע יותר והיו פחות שבעות רצון מחיי המין שלהן.


 


בגברים לעומת זאת, גורמי הסיכון לקיום הפרעה בתפקוד המיני היו אבטלה ו…דו מיניות. הפרעות בתפקוד המיני בגברים היו קשורות לצריכת שירותי בריאות ברמה גבוהה יותר מאשר באלו ללא הפרעה. גם בגברים היה קשר בין קיום ההפרעה לבין מצב בריאותי ונפשי ירודים ולחוסר שביעות רצון מחיי המין.


 


לדברי המחברים, זהו המחקר הראשון אשר מתאר את ההפרעות בתפקוד המיני כפי שמדווחות לרופא המשפחה. הפרעות אלו נפוצות מאוד – בחמישית מהגברים ובכשתי חמישיות מהנשים נמצאה הפרעה כעין זאת.


 


המחברים ציפו ששיעור ההפרעות יהיה גבוה יותר מאשר דווח במחקרי חתך שבוצעו בעבר, אולם הימצאות הפרעות זיקפה ושפיכה היו נמוכות יותר מאשר בדיווחים קודמים. זאת אולי מפאת העובדה שהקריטריונים לאבחנה היו נוקשים יותר מאשר במחקרים קודמים. כמו כן, מחקרים קודמים מומנו על-ידי חברות תרופות עם עניין בנושא ולכן יש להתייחס לתוצאותיהם בספקנות. הידע לגבי הפרעות אלו בנשים הוא מועט יותר מאשר בגברים וכיום מתגברת הביקורת כלפי חברות התרופות אשר בונות את "תורת" ההפרעה בתפקוד המיני בנשים.


 


המחברים מציעים להפריד בהתייחסות בין ירידה או אובדן בחשק המיני אשר לא הביא לפניות רבות לרופא המשפחה לבין כאב בעת קיום יחסי מין, ואגיניזמוס (Vaginismus) או דחייה ממין אשר כן הביאו לפניות חוזרות לרופא המשפחה.


 


מכך מסיקים המחברים שלא כל בעיה המאובחנת עפ"י קריטריונים של ה-ICD10 אכן נתפסת כבעיה על-ידי האישה, ובמקרים רבים היא נתפסת על ידה כתגובה טבעית לתקופת מתח או למערכת יחסים בלתי מספקת, ולכן לא בהכרח מחייבת התייחסות רפואית.


 


מנתוני המחקר עולה שקיים פער בין תדירות ההתייעצות עם רופא המשפחה לגבי הפרעה בתפקוד המיני לבין תדירות התיעוד לכך בתיק הרפואי. הרופאים נמנעים מלתעד מידע רגיש ברשומה הרפואית ולכן רישומים אלו לא משקפים נכונה את שיעור הבעיה.


 


המחקר השני המתואר להלן הוא מחקר חתך אשר הקיף מעל 10,000 אנשים. במחקר התבקשו המשתתפים למלא שאלון ידני או ממוחשב לגבי הרגלי המין שלהם.


 


בכשליש מהגברים ובמעל חצי מהנשים אשר התנסו ביחסי מין הטרוסקסואלים לפחות פעם אחת בשנה החולפת, נמצאה לפחות הפרעה אחת בתפקוד המיני אשר נמשכה יותר מחודש שלם.


 


ההפרעות הנפוצות ביותר בגברים היו: ירידה בחשק המיני, שפיכה מוקדמת וחרדות לגבי התפקוד המיני , ובנשים: חוסר יכולת להשיג אורגזמה וכאב בעת קיום יחסי מין.


בעיות אשר נמשכו יותר מחצי שנה היו נפוצות פחות.


 


כשליש מהגברים וכשני שליש מהנשים הלוקים בהפרעה בתפקוד המיני, נמנעים מקיום יחסי מין בגלל בעייתם.


 


רק עשירית מהגברים וחמישית מהנשים, פנו לרופא לקבל עזרה בשל בעייתם. רוב הפונים פנו לרופא המשפחה והשאר פנו לרופא מקצועי. משני מחקרים אלו עולה שמיעוט הסובלים מבעיות בתפקוד המיני פונים לרופא, דבר המעיד על שוני גדול בין האנשים בתפיסתם לגבי חשיבות הבעיה.


 


חשיבות רבה קיימת לשיפור התקשורת עם החולה, להגדלת הידע המקצועי והכרת אפשרויות הטיפול הקיימות. יש להגביר את מודעות הציבור למגוון השירותים והפתרונות הקיימים לבעיה זו.


 


בסקירת מערכת מציינים הכותבים כי ההבדל בתוצאות שני מחקרים דומים אלו באשר לסיבות להפרעה בתפקוד המיני, ולשיעוריה, נעוץ בשיטת המחקר השונה: הראשון בדק את אלו אשר בחרו לפנות לרופא המשפחה, בעוד השני בדק את האוכלוסיה הכוללת.


 


הערת הג'ורנאל: הפער הגדול בין הסובלים מהפרעות בתפקוד המיני לבין הפונים לרופא המשפחה, הנובע ודאי מהרגישות הרבה של הנושא, דורש מאתנו להיות קשובים וערניים בהקשר זה, ובמקרים בהם ישנם סימנים לאפשרות של הפרעה זו, ליזום את הבירור באמצעות תשאול ומתן הרגשה למטופל או למטופלת שהדיון בנושא לגיטימי, וכמובן, להציע טיפול מתאים בהתאם לממצאים.


Sexual function problems and help seeking behaviour in Britain: national probability sample survey, Catherine H Mercer, BMJ 2003;327:426-427


Problems with sexual function in people attending London general practitioners: cross sectional study, Irwin Nazareth, BMJ 2003;327:423



 

פורסם בקטגוריה JC כללי , מאת מערכת אימד.

כתיבת תגובה