הרפואה בראי ההיסטוריה: הרפואה בימי הביניים

על אף העובדה שימי הביניים לא  התאפיינו  בקדמה ברפואה, בכל זאת מספר תמורות חיוביות חלו גם בתקופה ההיא. לימוד האנטומיה הוכר כבסיס חיוני לכל מי שעוסק בכירורגיה. ספריו של הרופא היווני גאלנוס, היו המקור העשיר ביותר לאנטומיה, אם כי כבר בתקופה ההיא היו רופאים שפקפקו בתיאוריו של גאלנוס. מאזינים וקוראים שהיו איתנו  במגזינים קודמים יזכרו, כאשר התמקדנו בכתביו הרפואיים של הרמב"ם,  שבספרו "פרקי משה ברפואה"  נמצא פרק שלם המוקדש לסתירות שהרמב"ם מצא אצל גאלנוס. אך שונה הדבר כאשר רופאים באירופה באותה התקופה לא קבלו את גאלנוס כהלכה למשה מסיני – כי חוסר הסכמה עם גאלנוס באותם הימים בעולם הנצרי, כמוה ככפירה בעיקר.


כפירה בשטח אחר התייחסה לריפוי פצעים. עד לימי הביניים הדעה הרווחת הייתה, כי המצאות  מוגלה בפצע, חיונית לריפוי פצעים. רק אז התברר כי ריפוי פצעים אפשרית גם ללא מוגלה. נחזור לנושא זה לקראת סופה של כתבה זו.


גם ברפואה המונעת הייתה התקדמות. הומצאו שיטות, אמנם שיטות פרימיטיביות, להגביל את התפשטות הדבר.


 


עם שקיעתו של בית הספר לרפואה בסלרנו, קמו שני בתי ספר חדשים. בית הספר לרפואה בעיר Montpellier ובית הספר לאנטומיה ולכירורגיה ב Bologna.   Montpellier  כמוה כמו סלרנו, עיר נופש הייתה, והודות לעובדה זו, התרכזו בעיר חולים רבים. בנוסף Montpellier  הייתה נגישה  לתיירים מכוון איטליה וגם מספרד.  ימי השיא של בית הספר לרפואה ב Montpellier היו המאות השלוש עשרה והארבע עשרה. המורה הדגול בבית ספר זה בשנותיו הראשונות היה  Arnold of Villanova. ארנולד הראה מחשבה עצמאית, הסתמך על תצפיותיו הוא, ולא שעה להוראות שרירותית. אחת מתגליותיו הייתה התצפית שכוהל ממיס וממצה חומרים מצמחים ואפשר לתת  תמציות אלה כתרופה.


 


אני מניח שארנולד חונן בחוש הומור,  אך אם הוא היה אומר היום מה שאמר אז, הוא היה מקצר  הקריירה שלו. בספרו על הרעלות הוא מתחיל  במילים:- "תקוותי, בספר זה,  בעזרת האל,  לדון גם במחלות נשים. הרי גם נשים בריאות – מרעילות הן. לאחר דיון במחלות נשים נרחיב את הדיבור על  נשיכות של חיות  ארסיות  אחרות".


רופא אחר ב Montpellier   שכתב ספר רפואה הוא .Bernard de Gordon בספרו  נמצא התיאור הראשון של  חגורה שמטרתה למנוע פריצה מבקע במפשעה. כמו כן ספר זה מכיל תיאור ראשון של משקפיים.


ועכשיו נבוא לחידושים בבית הספר לרפואה בבולוניה.Taddeo Alderotti אחד הרופאים הידועים בבית הספר בבולוניה עד עצם היום הזה, Taddeo   הנהיג צורה חדשה של כתיבה והיא ה Consilia. הקונסיליה הן דיונים  קליניים של מקרים מהם ניתן ללמוד רפואה, כפי שהיא הייתה נהוגה באותם הימים. הסגנון היה יותר פילוסופי ממדעי.


ציינו כבר בעבר, שהרפואה והדת  היו  קרובות ומושפעות זו מזו, ואנשי דת היו גם רופאים.  מקרה בולט הוא  הרופא Petrus Hispanus  שלמד תיאולוגיה ורפואה, והתמנה לרופאו האישי של האפיפיור ובמות האפיפיור,  נבחר הוא לרשת את האפיפיור – האפיפיור John  ה21. מקרה דומה, ברמה נמוכה יותר,  נפל בחלקו של  Theodoric  שהתמנה כבישוף של Cervia    וכתב ספר בכירורגיה בו הוא מצטייר כאחד הכירורגים האוריגינלים ביותר של כל הזמנים. שתי עצות  מעניינות מופיעות בספרו, וכאן המקום להזכירן. התחבושות  בהן השתמש, נהג לטבול ביין, כדי לשמור על  סטריליות. נראה ששיטה זו הוכיחה את עצמה, ומכאן מסקנתו שהמוגלה אינו חיוני לריפוי. שנית הוא השתמש בסוג של הרדמה כללית. אין זה אומר שהיה הראשון או היחידי בזמנו שהשתמש בהרדמה כללית מסוג זה, אך הוא מתאר את שיטת ההרדמה  בה השתמש, והיא ספוג רווי בתמצית של דודאים ופרג במים חמים שהחולה נשם בטרם הניתוח.

כתיבת תגובה