מונחים רפואיים בעברית, מתוך jc 411, חינם

"להתעטש" – מילה חדשה או ישנה?


המילה עטישה מופיעה כבר בספר איוב. "עטישותיו תהל אור" (איוב. מא' י). אשר מתורגם לאנגלית His sneezings flash forth light"". “sneezing”  מלה אנגלית למה שאנחנו קוראים היום  "התעטשות". אינני יודע אם זאת היתה כוונת המקרא, אך  במקור קדום אחר, בפרקי דרבי אליעזר (נב) כתוב : "חייב אדם לומר בעטישתו: חיים". מכאן אנחנו  משערים שעטישה היא באמת התפרצות פתאומית של אוויר מן הנחירים. בנוסף פרקי דרבי אליעזר מלמד אותנו מנהג עתיק, והוא להגיד "חיים" כששומעים מישהו מתעטש. שמעתי שהסיבה לכך היא כי עטישה מסמנת תחילת מחלה, וכדי לבטא את התקווה שהחולה יתמודד עם מחלתו ויישאר בחיים  אנחנו מאחלים לו  "חיים". היום אנחנו מאחלים "לבריאות" ולא רק אנחנו, אלא מנהג זה  נפוץ הוא גם בעמים אחרים.


           


התלמוד משתמש במילה "להתעטש" כלשון נקיה, במקום להפיח. "היה עומד בתפילה ונתעטש, ממתין עד שיכלה הרוח וחוזר ומתפלל "(ברכות כד. ב' ) כלומר  כאשר אדם מתפלל את תפילת העמידה, ונפלטו ממנו גזים דרך פי הטבעת, עליו לעצור את תפילתו, לחכות עד שהריחות ייעלמו, ואז מתפלל את התפילה מתחילתה.


 


מכאן שהשורש "עטש" טוב לתנועת אוויר בפנים וכן מפי הטבעת. חכמינו ז"ל העדיפו להשתמש במילה "נתעטש"  כי חשבו  כי מילה זו נקיה יותר מאשר "להפיח".


 


אך גם השורש "נפח" מתארת תנועת אוויר בפנים וגם בפי הטבעת. אבן שושן (ערך נפח) מלמד אותנו כי שורש זה עתיק יומין וקיים גם באקדית, בארמית ובערבית.


 


"ויפח באפיו נשמת חיים" אנחנו קוראים בספר בראשית (ב. ז'), על ידי נשיפה לתוך הגוף אלוהים הקנה חיים לאדם. באותו מובן אנחנו מתפללים כל בוקר בקומנו ממיטתנו


"אלוהי, נשמה שנתת בי טהורה  היא ….אתה נפחתה בי." אך להפיח, במובן של הוצאת גזים מלמטה מופיע גם בתלמוד: " תפילין צריכין גוף נקי … שלא יפיח בהן" (שבת מט עמוד א'). אדם, כאשר התפילין מונחין עליו, ישתדל לא להפיח.     


 


וכעת נחזור רגע למנהג שנקבע בפרקי דרבי אליעזר.: "חייב אדם לומר בעטישתו: חיים." לפעמים היו מאחלים "אסותא".  אם כן שאדם מתעטש מאחלים לו "חיים" או "אסותא". אסותא מילה ארמית היא ומשמעותה "בריאות". ומכאן "אסיא" בארמית רופא. הפתגם המפורסם אומר: "אסיא דמגן, מגן שווי" (בבא קמא פח עמוד א) באופן מילולי : "רופא של חינם- שווה חינם, אין רפואתו רפואה". אך לפי אבן שושן (הוצאת קרית ספר, ערך "אסיא") יש להבין פתגם זה בצורה כללית יותר: "דבר שמשיגים בחינם, ובלא טורח, אין מעריכים אותו, ועל פי רוב גם אינו שווה כלום". 


לגבי רופאים, נדמה לי, אין תמיד יחס ישיר בין המחיר שהם דורשים לבין כשרונותיהם כרופאים.


             


פורסם בקטגוריה JC כללי, עם התגים , מאת מערכת אימד.

כתיבת תגובה