מקצוענות בעת משבר, התנהגות הרופאים בעת מגפת ה-סארס (SARS), מתוך jc 423 -חינם!!




 ערכי המקצוענות הרפואית, medical professionalism, מאוימים באופן קבע, ע"י שינויים במערכות הבריאות, כמו: התאגדות באיגוד עובדים, נאמנות כפולה לחולה ולארגון רפואי אשר נועד למטרות רווח ומעורבות תעשיית התרופות בחינוך הרפואי. כדי לסייע במאבק לשמירה על ערכי המקצוע, פירסמו איגודי הרופאים השונים, הצהרה המציינת שלושה עקרונות בטיפול הרפואי. הראשון הוא שרווחת החולה הינה בעלת חשיבות ראשונה, השני הוא האוטונומיה של החולה, והשלישי, צדק חברתי. מקצוענות הוגדרה כאותם ערכים אשר מקיימים את אינטרס החולה לפני האינטרסים של הרופא.


 


התפרצות מגפת ה-SARS, מהווה במה מעניינת לבחון את אותה "מקצוענות רפואית". במהלך ההיסטוריה, רבים הם הרופאים, אשר חשפו את עצמם ביודעין, למחלות מידבקות, לעיתים מסכנות חיים ולא תמיד מתוך הבנה ברורה של המחלה בה הם מטפלים. גם המקרים ההפוכים קיימים, בהם רופאים נמנעו מלטפל בחולים כגון אלו, כמו למשל בעת מגפת האיידס. מגיפת ה-SARS היתה ייחודית במיעוט המידע על המחלה אשר היה ידוע בעת ההתפרצות. כמו גם, במהלך קליני מהיר, צורך לטפל בעמיתים למקצוע ובסיכון המקצועי בהחשפות למחלה. מאמר זה, מנסה לתאר, את השפעת מגיפת ה-SARS על המקצוענות הרפואית.


מדגם אקראי של 14 רופאים מ-3 בתי חולים אונברסיטאיים בטורונטו קנדה, הוזמן להשתתף במחקר. אחות מחקר, ראיינה טלפונית באמצעות שאלון מובנה למחצה, את הרופאים המשתתפים. המחקר נערך לאחר ההתפרצות השניה של ה-SARS בטורנטו, במאי ויוני שנת 2003. כל המוזמנים, הסכימו להשתתף במחקר. ארבעה מתוכם חלו בעת ההתפרצויות, כפי הנראה, ב-SARS, אך ללא הוכחה מוחלטת.


 


מספר נושאים הקשורים למקצוענות רפואית עלו בראיונות והלו הם:


האיזון בין הטיפול בחולה והחשיפה האישית


אחד המרואינים סיפר: "כל אחד מאיתנו שאל את עצמו את השאלה, האם אשתתף כמטפל בפרוצדורה (PRocedere) עם סיכון גבוה, והתשובה של רובנו היתה- כן. כל עוד אנו מיודעים לגבי הסיכון ומוגנים ככל האפשר. אך אני בטוח שכל אחד גם שאל את עצמו, היכן עובר הגבול ומתי הוא יגיד " לא, כאן אני עוצר""


מרבית הרופאים תיארו את הדאגה לפגיעה בבריאותם או בבריאות משפחותיהם, וכל הרופאים המטפלים, נקטו באמצעי זהירות ושלחו את בני המשפחה שלהם הרחק, וגם הגבילו את מפגשיהם החברתיים. הנשאלים, גם הזכירו, שהרופאים היום, בניגוד לעבר, אינם מורגלים בהדבקות במחלות זיהומיות כסיכון מקצועי.     כל הרופאים, הצהירו שהרגישו מחוייבים מקצועית. אחד המשתתפים אמר: "איני חושב שזה ראוי, שעובד בריאות, יסרב לטפל בחולה SARS או כל חולה אחר" . היה זה קשה עבור המטפלים, לשים את בטיחותם האישית לפני בריאות החולה, כפי שמתאר אחד המטפלים: " אתה רואה את רמות ריווי החמצן בדם של חולה SARS יורדות, ואסור לך לרוץ פנימה לטפל בו, קודם כל צריך ללבוש את ביגוד המגן, וזה לוקח זמן…כל הזמן הזה אתה רואה אותו דרך חלון או על מסך וידיאו ואתה מקווה שהוא יחזיק מעמד עד שתוכל להיכנס פנימה"


 


האווירה הכללית הייתה של הפשלת שרוולים והירתמות למאמץ, אך חלק מהרופאים גם תיארו סירוב של עמיתים למקצוע לעזור בטיפול בחולי SARS. סירוב זה עורר תיסכול בקרב המטפלים אשר נתקלו בתגובות סרבניות כמו: " לא לזה התכוונתי כשהלכתי לעסוק ברפואה", "לא משלמים לי מספיק בשביל להסתכן ככה". אחד הנשאלים תיאר אוירה של מקום עבודה בו באים בכדי "לדפוק כרטיס" ולא יותר. והוסיף שהרפואה הפכה ממקצוע, ל-עיסוק.


 סודיות רפואית


הרופאים המטפלים שבודדו, הביאו דאגה לגורלם של עמיתיהם אשר חלו, מידע זה לא הופץ בשל הדאגה לפגיעה בסודיות הרפואית. מידע על מצבם של חבריהם, היה מקל על הלחץ, אך פוגע בזכויות החולים. ביקורת גם נשמעה כלפי התקשורת אשר היתה שותפה בפגיעה בסודיות הרפואית של החולים.


יחסי רופא חולה


כל המטפלים, תיארו שבידוד המגע פגע ביחסי רופא חולה, "אני לא יכול לתאר לעצמי כיצד אתה כמטופל מרגיש שהרופא שלך לבוש בחליפה מפחידה כזאת ורוב הזמן, המפגש הוא באמצעות וידאו והבדיקה הגופנית והמגע מוגבלים למינימום ההכרחי".


מרכיב עצוב מאוד, נבע מבידודם של החולה ממשפחתו ושל הרופא המטפל מהסביבה. על מקרי המוות הודיעו בטלפון, "איני יכול לדמין כיצד זה מרגיש לקבל הודעה כזאת בטלפון, או כמה נורא זה למות מ-SARS, לבד".


מחקר


המקצוענות הרפואית דורשת שהרופאים יהיו מחוייבים למחקר ולהשגת "ידע חדש", 4 משתתפים הביעו את התלהבותם מכך שהם נמצאים במרכזה של מחלה חדשה. חמישה היו מעורבים במחקר ותיארו חוויה זו כחיובית. אולם גם קולות הפוכים נשמעו, תיסכול מחוסר שיתוף הפעולה בין החוקרים, ומכך שהקלינאים שנמצאו בחזית היו עסוקים מידי בכדי לעסוק בכתיבה ופירסום מחקרים, בניגוד לאותם חוקרים בכירים אשר היו פנויים ופרסמו את תוצאות מחקריהם בעיתונות הרפואית.


מודלים לחיקוי


שימוש כמודל לחיקוי הינו מרכיב הכרחי בחינוך הרפואי בבתי החולים האוניברסיטאים.


בכל אחד מבתי החולים הוקמה יחידת SARS מיוחדת, והרופאים המומחים שימשו כמטפלים העיקריים ביחד עם מספר מתמחים מהיחידה למחלות זיהומיות. רופאי הבית של יחידות הטיפול נמרץ, הם אשר טיפלו במאושפזים בטיפול נמרץ.


המשתתפים הרגישו שהעבודה ביחידות הSARS, אפשרה למתמחים לראות בהם מודל לחיקוי. הסטודנטים לרפואה, מאידך, הורחקו מבתי החולים, והמשתתפים בסקר תהו איזה מסר מעביר מהלך זה לסטודנטים בנוגע למקצוענות והקרבה בתחום הרפואה.


 


מגיפת ה-SARS, שימשה כמבחן למקצוענות הרפואית. באופן כללי, חשו המשתתפים שהרופאים הפגינו מקצוענות, למרות שהיו גם גילויי התנהגות לא מקצוענית.


 


על פי המחברים, יש לחזק את החינוך הרפואי באותן נקודות חולשה שהתגלו אצל חלק מהרופאים. ראשית יש להאיר את האיזון העדין בין בטיחות הרופא וצורכי החולה. דיונים אלו צריכים להיות נוקבים ולהיערך כבר בתחילת דרכו המקצועית של הרופא. שנית, על הקלינאים לחזק את שיתוף הפעולה ואת הכבוד ההדדי. כמו כן, בעת התפרצויות דומות בעתיד, יש לאפשר למטפלים להשתתף במחקר, ובנוסף יש להחדיר את עקרונות המקצוע בשלב מוקדם של החינוך הרפואי ולתארם כעיקרון אליו שואפים כל הזמן. ולבסוף, שיטה טובה לחינוך לעקרונות היא ע"י שימוש כמודל לחיקוי, המשמשים כמודל לחיקוי צריכים להכיר היטב את עקרונות המקצוענות הרפואית.


 למאמר


 


Severe acute respiratory syndrome and its impact on professionalism: qualitative study of physicians' behaviour during an emerging healthcare crisis – Sharon E Straus. BMJ 2004; 329: 83-5



 

כתיבת תגובה