מגפת הדבר, אחת הטרגדיות של ימי הביניים, פקדה את אירופה במאה ה 14 והשמידה כרבע מאוכלוסייתה. חיידק ה Yersinia pestis חולל את המגפה. עד לפני 20 שנה השם המקובל לחיידק היה Pasteurella pestis. כמחצית אוכלוסיית לונדון קיפחה את חייה. בעיר Avignon בצרפת, התיר האפיפיור, שגר במקום, להשליך את המתים לנהר המקומי, נהר ה Rhone , כי בבית הקברות המקומי לא נשאר מקום. אניות רבות באותם הימים נשארו ללא צוות ושטטו להם בים הצפוני ובים התיכון ללא הכוונה של בני אדם.
נראה כי המגפה פרצה במרכז אסיה, ומשם התפשטה לאורך נתיבי המסחר למרכז אירופה. בשיאה, בשנת 1348 המגפה הגיעה לאי
בספרו המפורסם של Boccaccio , ה Decameron מתאר הסופר את המצב בהומור שחור: "אנשים רבים אכלו ארוחת בוקר בחיק המשפחה, ואת ארוחת הערב הם קבלו בחברת אבות אבותיהם בעולם הבא" . טיפול יעיל לא היה מוכר. הומלץ להקיז דם ולשתות חומץ אך כמובן פעולות אלה לא השפיעו על מהלך המחלה. צעדי מנע ננקטו באיחור רב. צעד המנע היעיל היה ה Quarantine. ומנין השם Quarantine? הנוסעים שהגיעו באניות מהמזרח התיכון, על אוניותיהם, נאלצו לחכות ארבעים יום עד לקבלת אישור כניסה. ארבעים יום באיטלקית quarante giorni ומכאן השם קרנטינה. נוהל זה של קרנטינה התקבל רק בשנת 1377 ארבעים שנה לאחר תחילת המגפה. צעדי מנע נוספים הנראים לנו גם היום הגיוניים :- לבישת כפפות, חליפה שכיסתה את כל הגוף וספוג רווי חומץ וקינמון שסינן את האוויר שנשמו המטפלים. נתנו גם עצות לעם לברוח מאזור המגפה, צעד אשר גרם להפצת המגפה.
השדות נשארו לא מעובדים והצאן הסתובב ללא רועה. המורל באירופה היה ירוד מאד ולא ייפלא שהאירופאים חיפשו שעיר לעזאזל. מי שעיר לעזאזל טוב יותר מהיהודים? היהודים הואשמו בהרעלת הבארות ובגרימת התפרצות המחלה. יהודים רבים נשרפו על המוקד כתוצאה מהאשמות אלה.
במבט אחורה, רואים אנו התפתחותה של רפואה מונעת כתוצאה ממגפה זו. הקרנטינה, הלבוש המגן, כפפות ושיפור בשיטות הבנייה, לא מנעו מגפות הדבר בשנים לאחר מכן, אך צמצמו את הקיף ההרג וההרס שנוצר על ידי המחלה.