הרפואה בראי ההיסטוריה: בתי חולים בימי הביניים


הנצרות דגלה בדעה שטיפול בחולים היא מצווה דתית ועל נזירים ונזירות מוטלת החובה של טיפול חולים.


 


בתי החולים הראשונים בעולם המערבי היו מוסדות דתיים. על אף מאמצי הכנסייה להתנגד לרפואה מדעית, הכנסייה עודדה הקמתם של בנינים שמטרתם טיפול בחולים, בקשישים ובפצועים. בנינים אלה נבנו בהרחבה והם  הלכו והשתכללו. בסוף ימי הביניים  לבתי החולים  אלה מחלקות מרווחות, רצפות עשויים אריחים, חלונות גדולים ותאים נפרדים לכל חולה וחולה. לכל מחלקה אספקת מים נדיבה,  ומערכת ביוב משוכללת לתקופה.


 


אחד מבתי החולים הראשונים של התקופה נבנה באי רודוס ועדיין עומד על תילו.  בית חולים זה הוקם על ידי אבירי המסדר St John.   מסדר זה עוסק ברפואה עד עצם היום הזה. שני בתי חולים גדולים בלונדון, גם הם נבנו בתקופה ההיא. בית החולים St Bartholomew  נבנה בשנת  1123 ובית חולים  St Thomas   נבנה בשנת 1215.


 


ברור שלא נשארו מבנים מבתי החולים  מהתקופה ההיא, אך ליד בית החולים St Bartholomew   נמצאת הכנסייה הנורמנית St Bartholomew the Great  בנין מאסיבי ומרשים שגם הוא נבנה במאה השתים עשרי. 


 


בית החולים St Bartholomew כנראה בית החולים הגדול העתיק באנגליה, אם כי  היו בתי חולים צנועים יותר באנגליה מתקופות מוקדמות יותר, אשר  אשפזו צלבנים, תיירים, חולים וקשישים.


 


במרוצת הזמן  אחזקת בתי החולים עברה מידי מוסדות הכנסייה לידי המועצות האזוריות החילוניות ובשלהי המאה הארבע עשרה  רובם ככולם היו בהנהלה חילונית. 


 


בנוסף לבתי החולים הכללים, נבנו בנינים נפרדים ומבודדים, לטיפול בחולי צרעת – leprosy. בימי הביניים מחלת הצרעת הייתה נפוצה  מאד באירופה ובתי חולים מרובים הוקדשו לטיפול בחולים אלה, כמו בית החולים באי לצרטו על יד ונציה. המחלה נחשבה כמאוד מדבקת והחולים בה נאלצו להבליט את עצמם בלבוש מיוחד לחולים במחלה זו.  כאשר טיילו מחוץ לבידוד שלהם החולים נדרשו  לצלצל בפעמון  או להשמיע קולות בכלי נגינה אחר, להזהיר את הולכי הרגל האחרים לשמור על מרחק.


 


במשך המאה הארבע עשרה, מספר החולים במחלה הלך והצטמצם ובמאה השבעה עשר המחלה נעלמה כמעט כליל.

כתיבת תגובה