סיפור אישי- מאת הפרופ' פריאר : דעה שניה

דעה שנייה, או קונסיליום כפי שקוראים לזה לפעמים יוצאי מרכז אירופה, בקשה נפוצה של ישראלים וגם של יהודים בגולה. כאשר לאחד מקרובי המשפחה מחלה קשה, הקרובים משתדלים למצות את כל האפשרויות הרפואיות בטרם חלילה יקרה אסון. אני אישית אינני חסיד גדול ב"דעה שנייה" אך לפעמים זה מוסיף. אינני מכיר מאמרים שבדקו באופן  מדעי, במחקר פרוספקטיבי  ומבוקר, ובסמיות כפולה, את היעילות של דעה נוספת בענייני רפואה, אך אני מנחש  שאחוז המקרים בהם הדעה הנוספת מגלה משהו חדש ומועיל, אינו גבוה.


 


            כאשר מחפשים דעה נוספת למי פונים? בארץ התמסרו מספר רבנים ועסקני ציבור לנושא. יש להודות שהם רכשו ניסיון רב ומכירים מומחים בכל שטח משטחי הרפואה בארץ ומחוצה לה, ומפנים את החולים לכתובות הנכונות. פונים  לעסקנים אלה חולים,  קרובים והורים לילדים חולים, לא רק מהעדה החרדית אלא גם חולים דתיים סתם וחילונים.


 


            זכור לי מקרה של יהודי חרדי הגר בשכנותי. הוא נבדק על ידי מומחים רבים כי חשוך ילדים היה. התברר כי ה ,vasa deferens  שני צינורות הזרע שלו, היה סתומים.  הוא התייעץ עם מי שהתייעץ, ונאמר לו שהמומחה לנושא הוא רופא מנתח בארצות הברית. חבריו אספו כסף ותמכו בו והוא נסע לארצות הברית. הוצאות הניתוח, הנסיעה והאירוח באמריקה, עלו כמה עשרות אלפי דולרים כמובן. מה גדולה שמחתו של החולה כאשר התעורר מהניתוח והמנתח בישר לו שהניתוח עבר בשלום, והוא, המנתח, הצליח לחבר את צינור הזרע ועכשיו על המנותח לדאוג להמשך. המנותח חזר הביתה שמח וטוב לב. 


            המנותח נשאר ערירי אך העיקר שהניתוח הצליח. לא המנתח אשם שאין ילדים.


 


            לפני שנים רבות שכב תינוק בן שנה וחצי במחלקה. הוא סירב לאכול וירד במשקל עד שמראהו דמה לתינוק העומד למות מרעב, האסוסציה הייתה מראה ילד אפריקאני מורעב. אף מומחה לא הצליח לגלות את סיבת המחלה והתינוק עמד לפני קרניוטומיה [:-  craniotomy]  שמא התינוק סובל מ    craniopharyngioma.


CT ו  MRI    טרם הומצאו באותם הימים ובבדיקה הדמיה פשוטה אי אפשר היה לאשר או לשלול את האבחנה. ההורים ביקשו התייעצות ומנהל המחלקה לא הביע התנגדות. הרופא היועץ שהוזמן היה רופא צעיר אשר עבד באנגליה משך שנה שלמה במחלקה שהייתה מאוכלסת במקרים רבים שסבלו ממחלת צליאק. היום כל רופא ילדים חושב על מחלת צליאק כאשר מטפל בילד עם חוסר עלייה במשקל  או מחוסר דם שאינו מגיב לטיפול. אז, בשנות השישים של המאה העשרים, מעט רופאי ילדים בארץ הכירו את המחלה. היועץ הצעיר חשד במחלת צליאק, ביצע ביופסיה של המעי הדק והמראה ההיסטולוגי התאים לאבחנה. דיאטה ללא גלוטן שיפר הדרגתית מצבו של התינוק. זאת הייתה התייעצות שתרמה למצבו של החולה והצילה אותו  מניתוח מיותר במוח.


 


            אם קונסיליום או דעה שנייה לפעמים מוסיפה, דעה שלישית תמיד מבלבלת.


            מסופר על חסיד אחד שהתלונן לכאבים בברך. הלה ביקר אצל רופא אורתופד אשר  המליץ טיפול בגלים קצרים. אך בלי אישור מהרבה, [: Rebbe] החסיד לא היה מוכן לקבל טיפול זה. מה לעשות, הרבה לא הסכים ושלח את החסיד להתייעצות נוספת. החסיד פנה לרופא אורתופד שני. כאשר שמע את הסיפור, הרופא צחק. "מי עוד מטפל בגלים קצרים היום, אתה זקוק למשחה אנטי דלקתית" .


            החסיד שילם על הביקור הפרטי וחזר לרבה.


            "אני מבולבל לגמרי" התלונן החסיד לרבה שלו "אחד ממליץ על גלים קצרים, והשני על משחה. מה עלי לעשות"? 


            "אתה חייב דעה שלישית" פסק הרבה.


            החסיד הלך לרופא השלישי והוא רשם כדורים.


            כאשר החסיד שמע שעליו לבלוע כדורים הוא נאנח. "מה אתה נאנח?" שעל הרופא האורתופד " האם קשה כל כך לבלוע כדור?"


            " לא זו הבעיה" ענה החסיד ואז הוא סיפר לרופא את  השתלשלות העניינים.  איך הרבה שלו כבר חייב אותו להתייעץ עם שני רופאים ולכל אחד הייתה  דעה שונה.  עכשיו יש לו דעה שלישית. "מה יגיד הרבה שלי" שאל החסיד.


            "מה יגיד הרבה שלך?" אמר האורתופד "אני במקומך הייתי הולך לרבה אחר. ".


 


            כאשר נולדה ביתי הבכורה, שמנו לב לכתם אדום באזור המרפס. ימים ספורים לאחר הלידה כתם זה הלך ותפח עד שהיה ברור לי כי מדובר בגוש של כלי דם, או אנגיומה,  מהסוג המכונה  strawberry nevus  או גידול דמוי תות-שדה. הסברתי לאשתי כי גידולים אלה לרוב מצטמצמים עד גיל ארבע ועדיף לא להתערב. כאשר אשתי הלכה ל"טיפת חלב" האחות המליצה שתתייעץ עם רופא בקשר לאנגיומה. אשתי אמרה שהאב הוא רופא וכבר פסק שאין מקום להתערב. "אני  במקומך הייתי מתייעץ עם רופא נוסף" קבעה האחות.  אני חייב להוסיף שהגוש באמת הצטמק ונעלם כפי שצפינו.

כתיבת תגובה