הרפואה בראי ההיסטוריה: אמנים ומומחים לאנטומיה במאה החמש עשרה


ההערכה ליופי גוף האדם היא אחד האפיונים של הרנסנס.


עברו הזמנים בהם גוף האדם נחשב כמשהו טמא שיש להסתירו וגם הסתיימו הימים בהם קדושת הגוף מנעה את הלימוד של אנטומיה.


האידאלים של היוונים חזרו והיו אלה האמנים שפנו אל האנטומיה כדי לקבל מידע מדויק על מבנה השרירים והעצמות.


 


כאשר הידע של האנטומים לא סיפק את הידע הדרוש, האמנים לא היססו לקחת את הסכין בידיים ולרוות את צימאונם למידע מדויק יותר מאשר בימים עברו.


 


האמנים שניתחו גופות במו ידיהם היו שמות מפורסמים דוגמת Michael Angelo,,  רפאל, והצייר הגרמני Albrecht Durer  וכמובן הגדול מכולם Leonardo da Vinci  שחי משנת 1452 ועד שנת 1519. כידוע דה ונצי לא היה אמן בלבד ולא אנטום בלבד. דה ונצי היה אדם בעל חזון שהקדים את זמנו במאות בשנים. הוא השאיר איורים של כלי טייס, תכנן שיטות לחימה מודרניים ועסק בפיתוח שיטות הנדסיות שיושמו בשנים לאחר מותו. הוא היה הראשון שתיאר את מערות האף המקסילרי  וה- moderator band  של הלב.


 


הוא הזריק שעווה למוח כדי להדגים את חדרי המוח ותיאר בצורה מדויקת את העובר על הקרומים העוטפים אותו. מה שהתחיל  כעיון במבנה השרירים  והעצמות למען האמנות, התרחב ללימוד האברים הפנימיים מתוך עניין באנטומיה. מלבד המוח הוא התעניין במבנה הלב  וכלי הדם. יחד אם חברו האנטום  Marco Antonio della Torre   הוא התכוון להוציא לאור ספר חדש ואוטוטירטיבי באנטומיה, אך תכנית זו נגנזה עם מות  חברו. הוא צייר מאות  אייורים וכתב הערות רלבנטיות, שבחלקם השתמרו בספריה המלכותית בארמון ווינדזור. 


 


מתברר אם כן כי אחד האמנים הגדולים מכל הזמנים היה גם אנטום מחונן.


 


 


 

כתיבת תגובה