סיפור אישי: ילד משלך / מאת איתן פריאר-דרור.


 


יעקב לא יכול היה להתאפק יותר וחייג לאשתו.


"רוחל'ה, בשורות טובות, טובות מאוד".


"נו יקוב".


"סבלנות רוחל'ה כשאבוא הביתה, תחכי לי?".


"ולאן יש לי ללכת?".


מאז שיצאה לפנסיה מיעטה רחל לצאת את הבית. היתה מכינה לבעלה ארוחת ערב חמה ויושבת איתו לאכול. הוא קנה לה מחשב ואף ניסה ללמד אותה את דרכי האינטרנט, אבל היא אמרה, "נוותר, זה פטנט לצעירים".


תמיד חיכתה לשובו מהעבודה בקוצר רוח, ועכשיו כמעט שיצאה מדעתה. ירדה לרחוב ועמדה סמוך לפתח הבניין. כשראתה את רבקה השכנה, התקרבה אליה ואחזה בשתי ידיה. "רבקה'לה, יש ליקוב בשורות טובות".


לאחר הארוחה התיישב יעקב ליד המחשב והקליד www.yeled-mishelach.com .


רחל בהתה רגע במסך. "זה באנגלית, יקוב".


"החברה שהקימה את האתר הזה מאפשרת לנו לאמץ ילד מאפריקה".


"ומה זאת אומרת?".


"הנה תראי".


החץ הקטן שוטט ונעצר והתרוצץ לצדדים. בזה אחר זה הופיעו ונעלמו ילדים שאיבדו את הוריהם באסונות היבשת. רחל התבוננה, ויעקב עבר שוב ושוב על התמונות. אף ילד מבין שחומי העור ומקורזלי השיער לא דמה לה או ליעקב. אבל אז נתקלה בתמונה של ילד שעיניו כיווצו את לבה, אמרה: "את זה הייתי רוצה לי לבן".


 


אפשר לבחור בין שתי חבילות אימוץ שונות, הסביר יעקב. ב-49.90 דולר  לחודש יסופקו לילד שתי ארוחות חמות ביום וביגוד אחת לשנה. עבור 149.90 דולר תדאג החברה לשתי ארוחות, ביגוד, הנעלה וביקור חודשי אצל הרופא. "החבילה הגדולה", אמרה רחל, ויעקב שילם בכרטיס אשראי. החברה התחייבה לשלוח אחת לשבוע תמונה עדכנית ובהמשך סרטון קצר. אם יגלו רצינות והתמדה במשך שלושה חודשים, יוכלו להעניק לבנם שם עברי חדש.


*


כשהתעורר מצא יעקב את רחל יושבת מול המסך השחור, הוא הדליק את המחשב, רחל קמה ויצאה לעבר המרפסת.


"עכשיו חורף או קיץ" קראה לעברו


"רוחל'ה, שלושים מעלות בחוץ, מה קרה לך?"


"באפריקה, חורף או קיץ? אני אצא לקנות צמר, צמר כחול, מה אתה אומר?"


"בואי רגע, תראי מה קיבלנו"


יחד הסתכלו בתמונה הראשונה, הילד יושב על גזע עץ גבוהה.


"מי מרשה לו לשבת ככה, זה מסוכן" אמרה רחל "המחשב גם מצלם, יקוב? אולי אוכל לקבל את זאת בארנק?" יעקב חשב בליבו, כמה תופתע כשתמצא מחר את התמונה ממוסגרת ליד המיטה וליטף את ראשה . 


את כתובת האתר הכניס למועדפים ואת הדרך משם לתיבה המשפחתית למדה רחל במהירות, והיתה נכנסת כמה פעמים ביום לראות אם יש חדש. בתמונה שהגיעה כעבור שבועיים נראה הילד עם בגדים חדשים, נעליים וחיוך שלא היה שם קודם. "גם את זו אני רוצה, על המזנון בסלון".


כעבור זמן מה, כשניתן האישור לבחור לו שם, הכריזה רחל: "בנימין".


ערב אחד חזר יעקב מהעבודה ומצא את אשתו בוכה. על רקע נוף מדברי עמד בנם ודיקלם: "לאבא יעקב ולאמא רחל, תודה, בנימין". בעברית. עוד באותו ערב הזמינו את רבקה וגיורא  להשתתף בשמחתם ופתחו בקבוק יין טוב.


 יעקב סיפר שהם מתכוננים, מיד כשייצא לפנסיה, לנסוע לבקר את הבן באפריקה. בינתיים הם לומדים קצת את השפה והמנהגים. רבקה סיפרה שליאור שלהם התחיל את לימודי הד"ר. הם הרימו כוסית ושתו לכבוד כל הדברים, יעקב מזג עוד יין לכוסות ורוחל'ה צחקה. לאחר הארוחה, כשיצאו הגברים לעשן, לקחה רחל את רבקה לחדר השינה והראתה לה את התמונות על השידה. "היית מאמינה, רבקה'לה, אני עוד אהיה סבתא", ובחיוך הוסיפה, "לכושים קטנים". על זה ענתה רבקה, "בוודאי, שם הרי לא עושים עניינים, מתחתנים. תראי אצלנו הדור הצעיר, ליאור שלי בן שלושים ושתיים ולא יודע אם הוא יכול להתחייב לקשר".


בנחישות רבה למדה רחל את השפה. בכל ערב שיננה באוזני בעלה מלים חדשות, ביקשה שיחזור אחריה, ויחד צפו בטלוויזיה בסרטי תעודה וטבע מהיבשת הגדולה.


כשחידשה את הדרכון, ביקשה מהפקידה לרשום גם את בנה. הפקידה העבירה אותה הלאה, וכך עברה מחדר לחדר. כשהגיעה לבסוף לאחראית האגף וביקשה את עזרתה, אמרה לה זו שאין דבר כזה, הן מספיק עסוקות ושלא תדבר שטויות.


כששב יעקב מהעבודה, סיפרה לו.


"רוחל'ה, לאן את ממהרת".


"יש לי בן באפריקה, אולי הוא צריך את אמא שלו?".


"זה חייב להיות עכשיו?".


"כן יקוב".


בלילות היתה מתעוררת ונכנסת למחשב לבדוק אם יש חדש. לילה אחד העירה את יעקב. היא הרגישה שקרה דבר נורא, אבל לא הבינה את פשר ההודעה. הוא התבונן ושתק. אחר-כך אמר, "ה' נתן ה' לקח, יהיה שם ה' מבורך, בנימין שלנו איננו". רחל ענתה בבכי חרישי, "אבל לי הוא אף פעם לא נתן".


יעקב  קירב אליו את רחל הרועדת וחיבקה בחוזקה.


  


עוד נמסר בהודעה מטעם החברה שהיא משתתפת בצערם ובעבור 89.90 דולר יתקינו על קברו של הבן מצבה שעליה יחקקו: "כאן קבור בנימין בן רחל ויעקב לבית הלוי". בתוספת סמלית של 2.99 דולרים יניחו גם זר פרחים.

הם שלחו בהזדמנות זו מבחר תמונות חדשות של ילדים המחכים לאימוץ. מאחר שיעקב ורחל הם כבר חלק ממשפחה אחת גדולה, הם זכאים לעשרים אחוז הנחה בתשלומים לאימוץ הבא.

כתיבת תגובה