חוסר בברזל , מתוך ה-LANCET



ארגון הבריאות העולמי מעריך כי בארצות מתפתחות השכיחות של אנמיה הינה גבוהה. כמעט מחצית מהילדים עד גיל 14 ומהנשים סובלים מאנמיה ובכמחצית מאלו הרקע הינו חסר ברזל. במדינות מפותחות שיעור הסובלים מאנמיה של חסר ברזל נמוך הרבה יותר ועומד על אחוזים בודדים, אך ישנה קבוצה גדולה יותר של אלו עם חסר ברזל והמוגלובין תקין.


מכיוון שלגוף אין אפשרות להפריש ברזל באופן מבוקר, הבקרה נעשית באתר הספיגה – במעי הדק הפרוקסימלי. שתי צורות הברזל הקיימות בדיאטה, haem ו- non-haem, נספגות בעזרת נשאים יעודיים בתאיי המעי. מרבית הברזל במזון הינו ferric iron, ובכדי לעבור ספיגה עליו לעבור רדוקציה ל- ferrous iron בדופן המעי. חלקו של הברזל עובר ישירות לזרם הדם דרך נשא מתאים וחלקו מאוחסן בתאי המעי כ- ferritin, ומופרש לבסוף עם התפרקות התאים. כאשר ישנו חסר ברזל או היפוקסיה ישנה עליה בביטוי של הנשאים הקשורים בספיגת הברזל לתאי המעי והעברתו לדם. הברזל הנישא בתאי הדם האדומים מוחזר למחזור הדם לאחר התפרקות התאים בטחול, ועל ידי קשירה ל- transferrin הוא מגיע אל תאים אדומים צעירים המיוצרים במח העצם. גם ביטוי ה- transferrin תלוי ברמת הברזל בגוף.


חסר תזונתי של ברזל נפוץ בעיקר באוכלוסיות הניזונות מדיאטה צמחית. בעוד שבשר מכיל haem iron הנספג היטב, צמחים מכילים ברזל בצורת non-haem שספיגתו יעילה הרבה פחות. בילדים תהליך הגדילה מכלה את מחסני הברזל במהירות, ויש צורך בתוספי ברזל תזונתיים. צריכה מוקדמת של חלב פרה תורם גם-כן להתפתחות אנמיה של חסר ברזל. גם בנערות מתבגרות קיים שיעור גבוה של חסר ברזל, על-רקע אבדן דם בוסת וגדילה מואצת. בתקופת ההיריון ישנה עלייה חדה בצרכי הברזל, ועליה מתונה יותר בתקופת ההנקה.


בארצות מתפתחות טפילי מעיים דוגמת hookworm ו- whipworm הגורמים לאבדן דם במערכת העיכול, הינם סיבה שכיחה יחסית לאנמיה של חסר ברזל. גורם נוסף הינו בעיה בספיגת הברזל בקיבה, על רקע הפרשת חומצה ירודה, או במחלת celiac.


 


אנמיה של חסר ברזל גורמת לנזק בריאותי וכלכלי ניכר במדינות מתפתחות. במהלך ההיריון, המחלה מגבירה את הסיכון ללידה מוקדמת, משקל לידה נמוך ותמותה עוברית. ישנם מחקרים שמצאו שבילדים קטנים עם אנמיה של חסר ברזל עלולות להופיע בעיות בהתפתחות המנטלית והמוטורית, ואחרים מצאו כי בילדי בית-ספר יכולה להיגרם פגיעה קוגניטיבית, כולל בעיות קשב וירידה בהישגים הלימודיים. ישנה גם עלייה בשכיחות של זיהומים, בעיקר של דרכי הנשימה העליונות, ובחומרה שלהם.


 


חשוב להבחין בין אנמיה של חסר ברזל, ובין אנמיה של מחלה כרונית. באנמיה של מחלה כרונית ישנן רמות גבוהות של ferritin, בניגוד למצב באנמיה של חסר ברזל. עם זאת, יתכן מצב בו המחלה הכרונית ממסכת את המדדים של חסר ברזל, ובדיקות יראו ferritin גבוה על אף קיום אנמיה של חסר ברזל. המדד הדלקתי CRP יכול לסייע בהבחנה בין המצבים. מדידה של soluble transferrin receptor ושל alpha-1 acid glycoprotein יכולים לסייע גם כן להבדיל בין המחלות.


 


ישנן שלוש גישות עיקריות לטיפול בבעיה. הראשונה הינה שילוב של חינוך האוכלוסיה וסיוע בהשגת תזונה מגוונת ונכונה יותר. השנייה הינה מתן תוספי ברזל נפרדים, והשלישית הינה העשרת המזון הקיים בברזל. מתן תוספת נפרדת של ברזל (supplementation) יכולה לסייע לאוכלוסיות בעייתיות דוגמת תינוקות ונשים בהריון. מינון מקובל הינו 300 מ"ג של ferrous sulfate הניטל 3 עד 4 פעמים ביום. ספיגה טובה מחייבת נטילה על בטן ריקה, אך לעיתים הטיפול מלווה באי נוחות בטנית וכאבים, ואז יש לתת את התוסף עם הארוחות. יתכן שניתן לשפר את ספיגת הברזל על ידי מתן תוסף ברזל אחת למספר ימים.


הגישה של מתן תוסף ברזל נפרד מתאימה לאוכלוסיות בסיכון גבוה, כגון נשים בהריון במדינות מתפתחות. הועלה חשש כי מתן תוספי ברזל עם חומצה פולית לילדים באיזורים אנדמיים למלריה מעלה את הסיכון למחלה קשה ולמוות, אך קיימת מחלוקות בדבר הסיבה לתצפית זו.


 


הוספת ברזל למזון (fortification) הינה ככל הנראה הגישה המעשית והיעילה ביותר לשיפור צריכת הברזל באוכלוסיה הכללית. ההוספה של ברזל למזונות שונים קשה טכנית ביחס לתוספים אחרים, ועלולה לגרום לשינויים בטעם ובצבע. נראה כי הוספת ברזל למזון הינה צורת המתן הבטוחה והטבעית ביותר – מחקרים מצאו כי הוספת ברזל לחלב ולפורמולות לא גורמת לעלייה בסיכון לזיהומים בתינוקות או לתופעות לוואי משמעותיות, ואף מספקת הגנה כנגד זיהומים של דרכי הנשימה העליונות. כיום במדינות מפותחות תוספת הברזל ניתנת בעיקר במזון תינוקות, בעוד שבארצות מתפתחות נעשים נסיונות לספק מזון כזה לאוכלוסיה רחבה יותר. מחקרים רבים מנסים להעריך את יעילות הגישות השונות בהפחתת היקף הבעיה במדינות מתפתחות. גישה חדשה ומבטיחה הינה biofortification, הנסיון להעשיר את תכולת הברזל במזונות שונים על ידי השבחה חקלאית סלקטיבית ובעזרת הנדסה גנטית.


 


גיליון 370 מאת Zimmermann


 


Nutritional iron deficiency , Michael B Zimmermann, Richard F Hurrell,


Lancet 2007; 370: 51120


 


 

כתיבת תגובה