סיפור אישי


במגזין האחרון הבאנו סיפור מתורגם מהספר


"The curious incident of the dog in the night"


By  Mark Haddon


המתאר את חייו של נער עם הפרעה התנהגותית – תסמונת אספרגר. אחד מה autistic spectrum disorders. החודש אנחנו מביאים סיפור נוסף.


 


כריסטופר הלוקה בתסמונת אספרגר התייתם מאמו לפני מספר שנים. לאחר מותה, שכנה של כריסטופר  מספרת לו, שאמו ניהלה רומן עם אחד השכנים. כריסטופר מספר את זה למורה שלו.


"האם סיפרת לאבא שנודע לך , שאמא בגדה בו ?"  שואלת המורה.


"לא " ענה כריסטופר


"והאם אתה מתכנן לספר לו ?" המשיכה המורה  לשאול ?


"לא" ענה כרוסטופר


"מצויין" ענתה המורה " לדעתי זה רעיון טוב".


"כאשר גילית שאמה התאהבה באיש אחר, האם היית עצוב?"


"מדוע להיות עצוב?" שאל כריסטופר.


"האם אתה דובר אמת, כריסטופר"?


"אני תמיד מדבר אמת".


"אני יודעת שהנך תמיד מדבר אמת", ענתה המורה " אך קורה לפעמים שאנחנו עצובים, ואנחנו לא מעוניינים שאחרים יגלו את זאת.  במקרים אלה אנחנו מסתירים את העצבות שלנו. או, לפעמים אנחנו עצובים, אך אנחנו לא מודעים לכך. כך שאם שואלים אותנו, אנחנו טוענים שאיננו עצובים. אך האמת היא שאנחנו מכן עצובים."


לזה, כרויסטופר ענה: "אני לא עצוב".


המורה השיבה: "אם יום אחד אתה עצוב על זה, אני רוצה שתבוא ותדבר איתי, כי אני חושבת אם תדבר אתי על זה, השיחה תקל עליך. וגם אם אתה לא עצוב, אלא אתה רוצה לדבר על זה סתם, אני גם אשמח. אתה מבין כריסטופר ?".


"אני מבין".


"מצויין".


וכריסטופר הוסיף:  " אני לא עצוב על זה, כי אמא לא בחיים יותר, והשכן בו היא התאהבה כבר לא גר כאן. אם הייתי עצוב, היה זה על דבר שכבר לא קיים, וזה לדעתי טיפשי לגמרי".


לאחר השיחה כריסטופר התיישב בשולחן הכתיבה שלו ועשה תרגילים במתמטיקה. בצהרים נתנו לו "קיש"  אך הוא לא אכל אותו, כי הקיש היה בצבע צהוב, וכריסטופר שנא כל דבר צהוב או חום. במקום זה הוא אכל את הגזר, האפונה ואת הקטשופ. לקינוח הוא קיבל עוגת תות, והוא אכל רק את התות, ולא את הבצק, כי הבצק היה צהוב.


 

כתיבת תגובה