סיפור אישי-רעש : מאת איתן פריאר-דרור


חיקי, שותפי לדירה, התעורר בוקר אחד, כמעט כמו בכל בוקר, במצב רוח מרומם. הוא יצא מחדרו, עבר בסלון וצעק לכיוון המטבח "היי, בוקר טוב, איך ישנת?"


"זוועה" אמרתי, "בכלל לא ישנתי".  ידעתי שהוא לא שמע את התשובה. הוא נכנס למקלחת לשטוף פנים ולצחצח שיניים וכשחזר ניגש אלי ואמר "נו? ישנת טוב?"


גמרתי לבחוש את הסוכר בקפה, הסתובבתי אליו כך שיראה את השפתיים שלי נעות ואמרתי "לא ישנתי. היתושים עשו לי חור בראש וכשהם שתקו, ידעתי שזה רק בגלל שהם מכינים לי מארב, ומיד יתקפו שוב כדי לאכול אותי עוד קצת".


חיקי הסתכל עלי ואמר "תגיד שוב, לא הבנתי"


"חיקי, היתושים הפריעו לי לישון."


"דרור, אתה צוחק עלי? לא ידעתי שיתושים עושים רעש!"


"מה, באמת אתה לא יודע? אתה לא יכול לשמוע אותם גם עם מכשירי השמיעה?"


"לא" הוא אמר. "ואף אחד לא סיפר לי שיתושים עושים רעש בכלל."


"בטח שעושים, רעש קטן, זמזום, אבל מעצבן, חבל על הזמן."


 


*


כמה חודשים אחרי שחיקי נולד לקחו אותו ההורים עם אחיו הגדולים לטיול באזור מודיעין. אמא שלו פרסה שמיכת פיקה על העשב הרך ואמרה לאביו "הוא גמר לאכול וצריך לישון עכשיו, לך אתה שחק עם הילדים בזמן שאני משגיחה עליו"


אבא ואחיו של חיקי לקחו את הכדורגל והתרחקו, שלא להפריע לשנת הפעוט.


כאשר חזרו כעבור חצי שעה אמר אבא של חיקי "הוא בטח לא נרדם בכלל."


"הוא דווקא ישן מצוין" ענתה אמו.


"איך אפשר ברעש הזה?"


"על מה אתה מדבר?"


"את חרשת? כל חמש דקות עובר כאן מטוס, איך אפשר לישון"


"בטח שאני שומעת, אך קראתי, והתעלמתי, ו.. .  הספר שלי מותח נורא…  לא חשבתי ש…."


"תאמיני לי, אני לא מבין איך הילד ישן."


וחיקי המשיך לישון בשלווה, גם במכונית וגם בזמן שעלו לדירה והאחים שלו רבו בחדר המדרגות בצרחות.


 


ההורים החליטו לקחת את חיקי לבדיקת שמיעה. הם קבעו תור אצל רופא אוזניים מומחה. הרופא בדק אותו כמעט שעה, ורק אז התברר שהילד כבד שמיעה. רעש המטוסים נשמע לו אולי, כמו זמזום של יתושים. הרופא אמר "אין ברירה, חיקי חייב מכשירי שמיעה, כי בלעדיהם הוא ישמע מעט מאוד". להורים שנבהלו הוא אמר "זה לא פשוט, אני יודע, בשורה לא קלה. אבל, בעזרת המכשירים המגבירים הוא יוכל לשמוע חלק מהדברים, ובעזרתכם הוא ילמד לדבר ואנחנו נהיה כאן כדי להדריך אתכם".


 


התאימו לחיקי מכשירי שמיעה. ההורים החזיקו אותו  זמן רב על הידיים, והרבו לדבר אתו. כי כך הרופא אמר "ככל שתדברו אליו יותר, הוא ילמד לדבר מהר ויזהה הרבה מילים."


בגיל שלוש התחילו ללמד אותו לקרוא בתקווה שכאשר יגיע לבית-ספר יוכל להסתדר למרות מגבלת השמיעה. חיקי התאהב במילה הכתובה ולמד לקרוא מהר. הדודים מארה"ב שלחו לו במתנה חוות חיות. היה שם סוס צוהל, פרה גועה, כלב נובח, ברווז מגעגע, חזיר נוחר ועוד כמה חיות שהוא לא זוכר. כך הוא למד לזהות את קולות בעלי החיים. רוב האנשים כבדי השמיעה, וגם חיקי, לא שומעים צלילים גבוהים כמו ציוץ ציפורים או יללת חתולים ובניגוד למה שאנחנו חושבים, לכבדי השמיעה קשה מאוד לתקשר בסביבה רועשת. האוזניים שלהם מתקשות להבחין בין הקולות השונים ואם נדבר עם חיקי ברחוב כאשר אוטובוס עובר, אנשים מדברים, כלב נובח וילדים צוחקים, יהיה לו סלט של רעש  בראש. לכן טוב יותר לדבר עם כבידי שמיעה בסביבה שקטה ורצוי לשבת מולם כדי שיוכלו להיעזר בקריאת השפתיים.


השמיעה הולכת ונחלשת אצל בני האדם במשך השנים ועוד יותר אצל כבדי השמיעה. ביום העצמאות בשנה שעברה כאשר חיקי יצא לחגוג עם חברים הוא הרגיש מנותק. סביבו כולם צחקו, דיברו והוא לא שמע ולא הבין מה קורה. ואז בתוך כל הרעש של המסיבה הוא קיבל החלטה לעבור ניתוח השתלת השבלול.


כמה ימים לאחר הניתוח נסעתי לבקר אותו בבית החולים. ראיתי שיש לו מין עגול קטן שחור שמוצמד לראש, שאלתי אותו "חיקי, מה זה הדבר הזה שיש לך כאן?"


"זה המיקרופון שלי" הוא ענה "בניתוח "שתל שבלול" מכניסים שבב לתוך האוזן הפנימית ומצמידים מיקרופון קטן מעל האוזן בחוץ שנצמד לראש. וזה מה שאתה רואה. המיקרופון הקטן קולט את הצלילים ומעביר אותם לשבב שהושתל בשבלול  האוזן. השבב מעביר את הצלילים לעצב השמיעה במוח."


מאחר ועצב השמיעה של חיקי מעולם לא קיבל מידע של רעשים שאנחנו כל כך רגילים אליהם כמו ציוץ ציפורים ויללות החתולים ועוד הרבה אחרים, הוא צריך ללמוד להכיר אותם. מאז הניתוח הוא לומד בכל יום צליל חדש ובהתרגשות גדולה הוא התקשר אלי לפני כמה ימים "דרור, אתה לא תאמין, אתמול שמעתי בפעם הראשונה בחיים ציוץ של ציפורים, אני עומד במרפסת וראשי בעננים, הן כל הזמן הן מצייצות, זה כל כך מרגש."


"ויש עוד צלילים חדשים ?" שאלתי.


"בטח, רעש של ממטרה, אתה יודע איך זיהיתי אותה? הרחתי אדמה רטובה, תמיד אהבתי את הריח הזה ופתאום היה לריח צליל נילווה והבנתי שזאת הממטרה, גם היא עושה רעש נעים אבל לא כמו ציוץ של ציפורים."


"גם אני אוהב את צליל הממטרה, זה מזכיר לי את הגינה של סבתא שלי. תגיד, חיקי, מה זה הצפצוף הזה עכשיו?"


"אהה, מה? כן, זה השעון שלי, כל שעה הוא מצפצף, בשביל מה הוא מצפצף כל שעה? אף פעם לא שמעתי את זה, איך אף אחד לא אמר לי, זה מעצבן נורא. בכלל יש כל כך הרבה רעש מיותר בעולם, זה ממש סדום והמולה" …

כתיבת תגובה