בקיצור נמרץ: תמצית המחקרים הבולטים במחצית השניה של אוגוסט 2009


ההשפעה של ערכי BMI גבוהים על איזון אסתמה (The Journal of Allergy and Clinical Immunology)   


ממחקר זה  שפורסם ב-Journal of Allergy and Clinical Immunology עולה כי אין קשר בין השמנת-יתר ובין איזון מחלת אסתמה באוכלוסיות עירוניות של חולי אסתמה.


במחקר הנוכחי הם ביקשו לקבוע אם קיים קשר בין השמנת-יתר על עליה בערכי BMI (Body Mass Index)  ובין איזון ירוד של מחלת אסתמה באוכלוסיית חולים עירונית. החוקרים העריכו את איזון מחלת אסתמה בחולי אסתמה שגויסו ממרפאות ראשוניות, באמצעות 4 שאלונים תקפים שונים להערכת איזון אסתמה: Asthma Control and Communication Instrument (ACCI), Asthma Control Test (ACT), Asthma Control Questionnaire (ACQ), ו-Asthma Therapy Assessment Questionnaire (ATAQ). הם ערכו ניתוח סטטיסטי להערכת הקשר בין השמנת-יתר ועליית ערכי BMI ובין איזון מחלת אסתמה.  המחקר כלל 292 משתתפים, בגיל ממוצע של 47 שנים, כאשר הרוב הן נשים (82%) וממוצא אפריקאי-אמריקאי (67%). שכיחות השמנת-יתר עמדה על 63%, כאשר רק 15% מהמשתתפים במחקר היו בעלי משקל תקין. המדד הממוצע מכל 4 השאלונים הצביע על איזון ממוצע תת-אופטימאלי של מחלת אסתמה (ציון ממוצע/ציון מקסימאלי אפשרי): ACCI (8.3/19), ACT (15.4/25), ACQ (2.1/6) ו-ATAQ (1.3/4). מהניתוח הסטטיסטי עם כל 4 השאלונים, עולה כי אין קשר בין השמנת-יתר או עליית ערכי BMI ובין איזון מחלת אסתמה. הממצאים נותרו גם לאחר תקנון למדדי FEV1, מצב עישון, גזע, מין, מחלות רקע נבחרות וטיפול מונע קבוע נגד אסתמה.


לאור הממצאים, החוקרים מסכמים וכותבים כי השמנת-יתר אינה קשורה באיזון מחלת אסתמה, ולכן ירידה במשקל אינה מהווה אפשרות מתאימה לשיפור איזון המחלה באוכלוסיית חולים עירוניים.



The Journal of Allergy and Clinical Immunology – August 2009



 


הקשר בין עישון לנגעים רחבים יותר ואטרופיה מוחית בטרשת נפוצה (מתוך Neurology)   


מתוצאות מחקר שפורסם בגיליון ה-18 באוגוסט 2009 של ה-Neurology, עולה כי חולי טרשת נפוצה שמעשנים, סובלים מנפח נגעים גבוה יותר, אטרופיה רבה יותר, ומסיכון גבוה יותר להפרעה במחסום דם-מוח. בהשוואה ללא-מעשנים, במעשנים נמצאו 17% יותר נגעים מוחיים, חדרים גדולים יותר ב-13% ונפח מוחי קטן יותר.  לאור תוצאות המחקר כותבים החוקרים, כי עישון הוא גורם תורם משמעותי להתקדמות המחלה בחולי טרשת נפוצה.


המחקר כלל 368 משתתפים, שעברו בדיקה קלינית והדמיה באמצעות MRI. גיל המשתתפים הממוצע היה 44 שנים, ומשך המחלה ברוב החולים היה כ-12 שנים.


המשתתפים נשאלו על היסטורית העישון שלהם. 240 לא עישנו, 96 היו מעשנים בהווה, ו-32 משתתפים נוספים עישנו בעבר. החוקרים מצאו כי עישון נקשר לציון Expanded Disability Status Scale גבוה יותר . הנתונים מוצגים בטבלה הבאה:

















מצב העישון


ציון ממוצע


עישנו בעבר


3.0


מעשנים פעילים


3.0


מעולם לא עישנו


2.5


 מעשנים בהווה עישנו למעלה מ-10 סיגריות ביום ב-3 החודשים שקדמו למחקר, מעשנים בעבר עישנו סיגריות לפחות 6 חודשים בשלב כלשהו לפני תחילת המחקר, והמעשנים בהווה עישנו בממוצע במשך 18 שנה.    מתוצאות המחקר עולה, כי קיים קשר בין עישון ובין נגעים מתקדמים יותר. במחקר נמצאה עליה במספר הנגעים שעוברים האדרה , נפח הנגעים ב-T2 , ונפח הנגעים ב-T1. בנוסף, נמצא קשר בין עישון ובין ירידה בפרקצית המוח הפרנכימלית, ועליה בנפח החדרים הלטרליים ורוחב החדר השלישי.


לדברי החוקרים, הבסיס הביולוגי לקשר בין עישון וטרשת נפוצה לא זוהה עד כה. בנוסף לניקוטין, עשן הסיגריות מכיל מאות מרכיבים טוקסיים אפשריים, הכוללים זפת, פחמן חד חמצני ופחמימנים ארומאטיים (polycyclic aromatic hydrocarbons).


תוצאות המחקר מדגישות את חשיבות החינוך נגד העישון בבתי הספר, שם רבים מתחילים לעשן. החוקרים מוסיפים כי יש לעודד את הגברת החינוך כנגד העישון בבתי הספר וליישם תכניות להפסקת עישון בחולי טרשת נפוצה.


  Neurology. 2009;73:504–510.


 


 


 ערכי BMI מוגברים והסיכון לסרטן הרחם (British Journal of Cancer)   


ממחקר חדש זה שפורסם במהדורת אוגוסט של British Journal of Cancer עולה קשר מובהק בין ערכי BMI (Body Mass Index) ובין סרטן הרחם, בעיקר בקרב נשים שמנות מאוד.


החוקרים עקבו אחר 36,755 נשים להערכת היארעות סרטן הרחם. במהלך ממוצע של 17.8 שנים, אובחנו 263 ממאירויות של הרחם, עם אישור היסטולוגי; 224 (85%) היו ממאירויות של רירית הרחם .  החוקרים מצאו קשר בולט בין ממאירויות הרחם ובין ערכי BMI. בהשוואה לערך ייחוס של 20-24, בנשים עם ערכי BMI של 40 ומעלה, הסיכון היחסי המתוקן לגיל עמד על 6.7 עבור כל ממאירויות הרחם, 8.3 עבור ממאירויות רירית הרחם, ו-11.1 עבור גידולים מסוג Endometrioid Adenocarcinoma.  באשר לממאירויות של הרחם שאינן Endometrioid Adenocarcinoma, בנשים עם ערכי BMI של 35 ומעלה, הסיכון היחסי המתוקן לגיל עמד על 4.67. לא נמצא קשר בין קטגוריות BMI אחרות. החוקרים מוסיפים כי חשוב לציין כי התוצאות מעידות על קשר בולט במיוחד עם Endometrioid Adenocarcinoma, אך כי זוהה קשר חיובי בין ערכי BMI ובין כל סוגי ממאירויות הרחם. עם זאת, דרושים מחקרים נוספים בנושא.


 Br J Cancer 2009;101:534-536


 לידיעה במדסקייפ


 





האם סיבים תזונתיים מפחיתים את הסיכון לסוכרת? (Diabetes Care)   


במחקר שפורסם החודש ב-Diabetes Care מצאו החוקרים קשר בין סיבים תזונתיים ובין סיכון מופחת לסוכרת מסוג 2, ומציעים הסבר חלקי לקשר המבוסס על סמני דלקת ושקיעת שומן כבדי.  לדברי החוקרים, מספר מחקרים פרוספקטיביים מצאו השפעה מגנה של סיבים תזונתיים על הסיכון לסוכרת מסוג 2. עם זאת, קשר זה לא זוהה בכל המחקרים והמנגנונים הביולוגיים האחראיים לתועלת של סיבים תזונתיים אינם-ידועים. במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים לבחון את הקשר בין סיבים תזונתיים ובין הסיכון לסוכרת מסוג 2 בגברים מבוגרים יותר, וכן את חשיבות סמנים דלקתיים וכבדיים. מדגם המחקר כלל 3428 גברים לא-סוכרתיים בגילאי 60-79 שנים, שלקחו חלק במחקר British Regional Heart Study (BRHS). במהלך שבע שנות מעקב, תועדו 162 מקרים חדשים של סוכרת מסוג 2.  לאחר תקנון לצריכה האנרגטית הכוללת וערפלנים אפשריים, החוקרים מצאו קשר בין הרבעון התחתון מבחינת הצריכה הכוללת של סיבים תזונתיים (20 גרם ליום ומטה) ובין סיכון מוגבר לסוכרת (סיכון יחסי של 1.47, 95% CI = 1.03-2.11). כמו כן, החוקרים מצאו קשר בין צריכה מעטה של דגנים וצריכה מעטה של ירקות/פירות, כל אחת בנפרד, ובין סיכון מוגבר לסוכרת.  מהתוצאות עולה קשר שלילי בין סיבים תזונתיים ובין סמנים דלקתיים דוגמת CRP ו-IL-6, וכן עם רמות t-PA (Tissue Plasminogen Activator) ו-GGT (Gamma Glutamyltransferase). לאחר תקנון לסמנים אלו, הסיכון המוגבר לסוכרת בקבוצה שדיווחה על הצריכה המעטה ביותר של סיבים תזונתיים, היה קטן יותר (סיכון יחסי של 1.28, 95% CI = 0.89-1.86).  מגבלות המחקר כוללות אוכלוסיה שכללה בעיקר גברים לבנים, ממוצא אירופאי, עובדה שאינה מאפשרת להכליל את הממצאים. החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים בנושא.  החוקרים מסמכים וכותבים כי קיים קשר בין סיבים תזונתיים ובין סיכון מופחת לסוכרת, קשר שניתן להסביר באופן חלקי ע"י סמנים דלקתיים ושקיעת שומן כבדי. הם אינם יכולים לקבוע את אופי הקשר בין צריכת סיבים ובין תפקוד כבדי והתהליך הדלקתי.


 Diabetes Care. Published online July 23, 2009


 


 

כתיבת תגובה