הרפואה בראי ההסיטוריה: Leyden and Edinburgh


תחילת מדע הרפואה המודרנית ביוון. משם המרכז לרפואה עבר לסלרנו באיטליה, ל- Montpellier   בצרפת,  לפדואה – גם היא באיטליה ומשם ל- Leyden  שבהולנד. בתחילת המאה השמונה עשר מרכז לימודי הרפואה עבר לאדינבורו, שבסקוטלנד.


 


כבר בשנת 1660 רופא סקוטי בשם Sir Robert Sibbald  בילה שנה וחצי בליידן ולמד אצל Sylvius  ורופאים דגולים נוספים. בתום לימודיו הוא חזר לאדינבורו ושם הקים את המכללה המלכותית לרופאים – The Royal College of Physicians – בשנת 1681. הוא התמנה גם לפרופסור לרפואה הראשון במכללה של אדינבורו, הגוף שברוב הימים התפתח לאוניברסיטת אדינבורו. הוא כתב מספר ספרים בנושאי היסטוריה וארכיאולוגיה, עובדה המעידה על האופק הרחב שהיה לרופאים בימים ההם.


 


בן זמנו של סיבלד, היה ד"ר  Archibald Pitcairn  שחי בין  השנים 1652 ועד 1713. פיטקירן למד דת ומשפטים בטרם הוא התמסר לרפואה. את לימודי הרפואה הוא קיבל בעיר Rheims  ושם השיג את התואר  M. D. אף על פי מגוון המקצועות שלמד, הספיק להתמנות פרופסור לרפואה בגיל שלושים ושלוש, והוא, יחד עם Alexander Monro , היו המייסדים של בית הספר לרפואה בעיר אדינבורו.


 


בתחום הרפואה הוא הצטיין בכתיבת הגנה לתצפיות של William Harvey,  הראשון לגלות את מחזור הדם. כי ממצאי הרווי ומסקנותיו לא היו מקובלים על רופאים רבים בתקופה ההיא. כתבי פיטקירן שהתפרסמו תחת הכותרת Dissertationes Medicae תרמו לפרסומו בעולם הרפואה,  הגדילו והאדירו את שמו, וגרמו למיניו כפרופסור לרפואה בעיר לידן – מרכז הרפואה בתקופה ההיא – כפי שכבר הזכרנו.


 


יחד עם פיטקיירן, Alexander Monro   נמנה עם מייסדי בית הספר לרפואה באדינבורו. מונרו חי בין השנים 1697 ועד 1767 ובגיל 22 כבר התמנה לפרופסור לאנטומיה באדינבורו. כבר בשנתו הראשונה 57 סטודנטים  למדו אצלו ומספר זה הלך וגדל כל שנה. הוא המשיך ללמד משך 38 שנים ובנוסף לאנטומיה לימד גם כירורגיה. הוא גם עבד כמנתח בעיר והייתה לו מרפאה גדולה. 


 


 בית הספר לרפואה של אדינבורו נוסד בשנת  1726. בבית הספר התמנו ששה פרופסורים, כולם תלמידיו של המורה והרופא הדגול, בורהבה,  עליו דיברנו כבר בהרחבה. הפרופסורים לימדו את מקצועות הכימיה, הרוקחות, הבוטניקה, הפיזיולוגיה והרפואה. בנוסף התמנה גם פרופסור למיילדות, בשםGibson   Joseph  . המיוחד במינוי זה הייתה העובדה שזו פעם הראשונה שהתמנה פרופסור למיילדות בכלל בתולדות הרפואה. מקצוע המיילדות התפתח ולאחר מותו של גיבסון יורשיו המקצועיים בנו בית חולים מיוחד למיילדות.


 


מייסד בית הספר לרפואה של אדינבורו היה Alexander Monro   הראשון, כדי להבדילו מבנו, Alexander Monro   השני. הדעה הרווחת היא שהבן עלה על אביו. לנו הבן מוכר יותר מאביו, כי המעבר בחדרי המוח המכונה Foramen of Monro נקרא על שם מונרו השני. הוא למד אצל מורים המוכרים לנו עד היום – William Hunter   בלונדון, Meckel  בברלין, ואלבינוס בליידן. הוא הרצה מהזיכרון באופן ברור והגיוני. האומדן הוא שבמשך חייו הוא לימד כארבעים אלף סטודנטים. בספרו הוא מתאר את דרכי הלימפה וכמו את ה -bursae   המגינים על המפרקים שלנו. בנוסף להיותו פרופסור לאנטומיה, הייתה לו מרפאה משגשגת, והוא היה הרופא בה' הידיעה בימיו.


 


גם בנו של אלכסנדר מונרו השני, הלא הוא אלכסנדר מונרו השלישי, הלך בעקבות אביו, אך לא באותה הצלחה. הוא התמנה כפרופסור לאנטומיה בשנת 1798. הוא הסתפק בקריאת הרצאותיו של סבו אלכסנדר מונרו הראשון, או Alexander Monro primus. הרצאות אלה נכתבו מאה שנה לפני כן. נראה שהנכד היה עצלן שלא טרח אפילו למחוק הערות סבו כגון : "כאשר אני למדתי בליידן" . כי אלכסנדר מונרו השלישי – Alexander Monro tertius  – מימיו לא למד בליידן. אף על פי כן הוא לימד אנטומיה במשך 38 שנה. סך הכל הוראת האנטומיה באדינבורו בתקופה ההיא הייתה בידי משפחת מונרו משך תקופה של 126 שנה.


 


בתחילת המאה השמונה עשר, הוראת הכירורגיה  ניתנה ביחד עם הוראת האנטומיה – כמקצוע משני והכירורגים עצמם היו רופאים כללים שעסקו בכירורגיה כחלק מעבודתם.


 

כתיבת תגובה