פאנל מומחים, מתוך PJC 87 – מה למדנו ממחקר ה-SHARP ? בהשתתפות הפרופ' לייטרסדורף, לוטן ווייסגרטן


בפאנל מומחים זה קיימנו דיון שבו ניסינו לענות על השאלה שבכותרת. מכיוון שהמחקר בחן את היעילות של טיפול להורדת LDL-C בקרב חולי כליות השתתפו בדיון פרופ' ערן לייטרסדרורף  (משמאל) דיקן הפקולטה לרפואה באונ' העברית וחוקר ידוע בתחום הליפידים, פרופ' חיים לוטן, מנהל מערך הלב בהדסה והנשיא הנכנס של האיגוד הקרדיולוגי, ופרופ' שוקי וייסגרטן, מנהל המחלקה לנפרולוגיה באסף הרופא, יו"ר האיגוד הנפרולוגי לשעבר והיו"ר הנוכחי של החברה ליתר לחץ דם.  בהחלט פאנל שנותן כיסוי אופטימלי לשאלות בתחום הליפידים, הסיכון הקרדיווסקולרי עם ההתיחסות הספציפית למטופלים עם מחלת כליות כרונית.


במסגרת הדיון הוצגו מטרות המחקר שכפי שהסביר פרופ' לייטרסדרוף כללו :


א. לבדוק באופן פרוספקטיבי יעילות קלינית של הפחתת רמות LDL-C במטופלים עם הפרעות בתפקוד כלייתי


ב. לבדוק באופן פרוספקטיבי קליני יעילות הפחתת LDL-C במנגנון משולב של סטטין עם ezetemibe (איזטרול)


פרופ' לוטן ניתח את שיטת המחקר ופרופ' וייסגרטן ניתח את התוצאות והדגיש את היעילות היחסית הגבוהה שנמצאה בהפחתת הסיכון לשבץ בקבוצה שטופלה בשילוב של סטטין ואיזטרול.


מסקנת המשתתפים היא שהההמלצה לטפל בהפחתת ה-LDL-C של חולי כליות, בעיקר אלו שאינם בדיאליזה, נמצאה כאן כמוצדקת. בנוסף, פרופ' לייטרסדרוף העיר שמכיוון שחולי כליות נוטים לסבול יותר ממיופתיות בעת נטילת מינונים גבוהים של סטטינים, נראה שהשילוב של סטטין עם איזטרול עשוי להיות מתאים לחולים אלה.


כמו כן, הייתה הסכמה בפאנל כי העובדה שלראשונה באמצעות מחקר זה התקבלו תוצאות קליניות מעודדות על היעילות של השמוש בשילוב של איזטרול וסטטין, וכפי שהדגיש פרופ' וייסגרטן בעיקר בהגנה מפני שבץ, בהחלט נותנת חיזוק לגישה המקובלת של שימוש בשילוב במטופלים שאינם מגיעים ליעד ה-LDL-C שלהם במינון מקסימלי של סטטין או שאינם יכולים לסבול מינונים גבוהים של סטטינים, לא רק בחולי כליות אלא בכלל החולים הנמצאים בסיכון קרדיווסקולרי גבוה.


לדיון המלא – צוות רפואי בלבד – נא להקליק כאן

כתיבת תגובה