הרפואה בראי ההיסטוריה


 


ההרכבה והחיסונים


ספק רב אם אחד הקוראים שלנו אי פעם ראה מקרה של אבעבועות שחורות.  המחלה כעת עברה מהעולם.  אך במאה השמונה עשר המחלה הייתה נפוצה מאד והפילה מספר רב של קורבנות מדי שנה. אלה ששרדו, נשארו עם פנים מצולקות ובחלקם גם נעשו עיוורים. טיפול המונע הראשון באנגליה הוא זה שרעייתו של שגריר בריטניה בטורקיה, ה Lady Mary Wortley Montague,  למדה בהיותה בטורקיה, ולימדה את האנגלים בשובה הביתה בשנת 1717. השיטה התקבלה באנגליה בהתלהבות ונפוצה שם במהירות.


השיטה הייתה בשימוש זמן רב במזרח הרחוק. הראשונים לקבל טיפול מונע זה באנגליה היו ששה עבריינים אשר חיכו להוצאה להורג. כאשר התברר שהשיטה פועלת, בית המלוכה היה בתור להרכבה נגד אבעבועות שחורות, צעד אשר עודד את האוכלוסייה בכללה לבקש טיפול מונע זה.


במזרח הרחוק השיטה הייתה בשימוש זמן רב. בסין נהגו לשאוב  לתוך האף אבקה שהופקה מהגלדים של חולי אבעבועות שחורות. באנגליה נהגו לשרוט שריטה בעור  ולהעביר דרכה חוט שהיה רווי בנוזל שהופק מבועה שחורה. צורה זו של הדבקה גרמה למחלה שפירה יותר שלא הסתיימה במות החולה. יחד עם זה השיטה הקנתה חיסון מלא נגד הדבקה באבעבועות שחורות. רופאים  לאורכה  ורוחבה של בריטניה נהפכו למומחים בשיטת מניעה זו. נוסדו בתי חולים שמטרתם הבלעדי הייתה להיות מרכז להרכבת חיסון נגד האבעבועות השחורות. רופא נודע בהצלחתו כמרכיב חיסון זה היה   Thomas Dimsdale  שעבד בעיר Hertford  צפונית ללונדון. פרסומו הגיע עד לצארינה קתרינה בסנט פטרסבורג , אשר הזמינה אותו לבוא כדי לחסן אותה ואת בנה. הייתה זו מטלה הרת סכנה, כי אם לא יצליח מה יעלה בגורלו? דימסדייל נסע לסנט פטרסבורג  אך הכין תכניות לבריחה במקרה הצורך. אך הוא לא הזדקק לתכנית הבריחה, כי ההצלחה העירה לו פנים. הוא קבל 10,000£  דמי טרחה –סכום לא מבוטל באותם הימים, – פנסיה שמנה ותואר אצילות.


דימסדייל כתב ביומנו " היא עברה  את מחלת האבעבועות השחורות בצורה קלה ביותר ועכשיו ברוך השם היא הבריאה".  בהיותו בסנט פטרסבורג ובמוסקווה הוא חיסן עוד מאתיים בני אדם כולם בהצלחה. הוא השתמש בשריטה קטנה מאד כדי לחסן, ואצל ילדים ביצע את ההרכבה בשעה שהילדים ישנו. על אף ההצלחה של טיפול מונע זה, אבעבועות שחורות המשיך להתפשט ולהפיל קרבנות  רבים באוכלוסייה.


מצב זה נמשך עד שרופא כללי שעבד בעיירה  Berkeley  במחוז      Gloucester-shire  באנגליה גרם למהפכה בשיטת החיסון. שם הרופא, הלא הוא Edward Jenner  הנודע, תלמיד של John Hunter.  Jenner  שמע מבחורה שחלבה פרות, כי היא מחוסנת נגד אבעבועות שחורות, כי היא נדבקה מאבעבועות פרות. אבעבועות פרות ידועה כמחלה יחסית שפירה ללא הסיבוכים ההרסניים וללא התמותה המלווה אבעבועות שחורות. המחלה מועברת מהעטינים  של הפרה לידים של החולב או החולבת, וגורם לבועות בידיים  והרגשה כללית רעה חולפת. לחקלאים במחוז גלוסטרשיר  זה לא היה חדש, אך המידע עדיין לא חדר לעולם הרפואה. ג'נר הבין שאפשר להשתמש  בשיטה זו כדי לחסן בני אדם נגד אבעבועות שחורות. אך הוא לא ניגש מיד להגשים את הרעיון שלו. הוא התלבט משך 20 שנה  אם להשתמש בשיטת חיסון זה או לא. הוא דן עם חבריו בארגון הרופאים המקומי על כדאיות השיטה, ונדנד להם עד כדי כך שאיימו להדיח אותו מהארגון.


לבסוף, ביום 14 למאי 1796 הוא צבר אומץ כדי לעשות את הניסוי הקריטי. הוא חיסן ילד בן שמונה בהפרשות של בועה ביד של חולבת פרות וכעבור שמונה שבועות הדביק אותו עם ההפרשות של בועה של חולה אבעבועות שחורות. הילד נשאר בריא. הניסוי הצליח וג'נר רשם את תצפיותיו בספר קטן עם כותרת ארוכה:  "חקירה לגורמי המחלה  Variolae  Vaccinae  ותוצאותיה, מחלה המוכרת במחוזות המערביים של אנגליה  והמכונה אבעבועות הפרות".  


           


 יעילותו של חיסון זה התברר לכולם תוך זמן קצר, וג'נר זכה בהכרה ובכבוד גדול. לו הוא היה בוחר לא לגלות את סודו, יתכן והיה גורף כסף רב על ידי טיפוליו. אך הוא בחר לגלות את השיטה. בתמורה, ממשלת אנגליה העניקה  לו פרס של 10.000 ליש"ט וכעבור כמה שנים הוסיפה עוד 20,000£ .  הוא התבקש להעתיק מקום מגוריו ללונדון שם היה יכול להרוויח יותר, אך בחוכמה הראוייה לשבח אמר :- "אני שמח בחלקי. מה מועיל לו לאדם שיתפרסם? הפרסום אינו אלא מטרה לחיצים המורעלים של המקנאים". בסוף הוא כנראה כן העתיק את מקום מגוריו ללונדון לתקופה קצרה אך חיש מהר  שב לברקלי שם הוא חיסן בגינתו את  עניי כפרו ושם הוא ראיין את מבקריו הרבים. בינתיים התחלואה והתמותה מהמחלה התמעטו והלכו ואנחנו עדים לתחילת עידן החיסונים  שעדיין בשלבי ההתפתחות. 


 

כתיבת תגובה